"עד שלא תהפוך את התת-מודע למודע
הוא ינהל את חייך
ואתה תקרא לזה גורל"
קרל גוסטב יונג 1921

​במהלך חודשי החורף של תחילת שנת 2020, ביום שבת גשום במיוחד, הגיעה אלי הבייתה חבורה של אנשים מעניינים, הם הגיעו בעקבות הסרט "השדה 1 האחד" שביימתי והקרנת הבכורה שלו הייתה מספר חודשים קודם לכן. לא הייתה סיבה מוגדרת להתכנסות הזאת, נדמה שאיזו רוח מסתורית חיברה אותם לקראת המפגש בביתי.

מיכל שרגא, סמנכ"לית בית החולים האינטגרטיבי "מדיקל קר" ואחראית על תוכנית הסדנאות שם, הייתה אחת מהחבורה. היא סיפרה לי על הסדנאות שהיא מעבירה והזמינה אותי להקרין את "השדה 1 האחד" בסדנא הקרובה.

​

יומיים אחר כך הייתי שם, הצטרפתי לשיחת אחר צהרים שניהלה עם מחלימי סרטן ופיברומיאלגיה. משהו שם סיקרן אותי, האופציה של האדם להתבונן על נפשו, לחפש את הקשר שבין הרגש המורגש באזור הלב למחשבות האוטומטיות המתרוצצות בהתאמה בראש, לחלק מסוים המוחש בגוף ולמחלה, נראתה לי כמו האופציה היחידה האפשרית לריפוי. אופציה המעבירה את האחריות לבריאות לאדם עצמו.

​

מכאן התחיל תחקיר שנמשך כשנה, במסגרתו, החלטתי למרות שלא הייתי חולה, לעבור בעצמי את שבוע ההחלמה, כדי להבין מקרוב את התהליכים המביאים רבים מהמשתתפים להעיד בסוף הסדנה על שינוי תפיסה משמעותי כלפי מצבם הבריאותי.

המשימה הבאה הייתה למצוא את המשתתפים שיסכימו לחשוף מול מצלמה את הפצעים העמוקים החבויים עמוק בתת מודע שלהם, ולהתמסר באופן טוטאלי לתהליך. מתוך 70 שהביעו רצון בחרתי את 8 גיבורי "שדה של סליחה", שנתיים נוספות נדרשו כדי למצוא מימון, ולהתחיל בצילומים.